ערר נגד החלטתו של בימ"ש להאריך את מעצרה של העוררת למשך 15 ימים-נדחה

ערר זה מכוון נגד החלטתו של בימ"ש קמא (כב' השופט סרן נפתלי שמולביץ) אשר הורה על מעצרה של העוררת למשך 15 ימים נוספים.

כבר בראשית הדברים אבהיר, כי המשנה לנשיא סא"ל נתנאל בנישו, איפשר את קיומו של דיון זה בהיעדר העוררת. אין אני יושב כערכאת ערעור על החלטת חבריי לערכאה זו, יחד עם זאת, חייב אני להבהיר כי לאחר שבחנתי את טענותיה של הסנגוריה בסוגיה זו, השתכנעתי גם אני כי לא ניתן היה לאפשר את נוכחות העוררת בדיון, ללא פגיעה אנושה בחקירתה ופגיעה של ממש באינטרס הציבורי.

בטיעוניה לפניי, תקפה הסנגוריה את החלטתו של בימ"ש קמא. לדבריה, מדובר באישיות פוליטית מרכזית המחייבת התייחסות מיוחדת. בהקשר זה טענה הסנגוריה כי כל פעולותיה של העוררת גלויות, ועל כן, לא היה מקום לעוצרה על בסיס בחירתה לממשלה הפלשתינית ולמועצה המחוקקת. על כל אלו, קבעה הסנגוריה כי העוררת נמצאת במעצר תקופה ארוכה יחסית, וככל הנראה, ניצלו גורמי החקירה את כל הפוטנציאל הטמון בחקירה. משהעלתה חקירה זו חרס בידם, לא היה מקום להארכת המעצר, וכי היה לביהמ"ש לשחררה לאלתר. עוד טענה הסנגוריה, כי ניהול הדיון בהיעדרה ומניעת המפגש אינם ראויים, ובנסיבות אלו נפגעת הביקורת השיפוטית ונפגעות זכויות יסוד של העוררת.

עיינתי בחומר החסוי שהוצג לעיוני, בחנתי את פרוטוקולי הדיון שנערכו בעת הארכת המעצר ועמדתי על הנטען מכאן ומכאן. השתכנעתי כי ביסוד עניינו של תיק זה מונח חומר חקירה המעלה חשד כי העוררת הייתה מעורבת בפעילות חמורה, אשר נועדה לסכן את שלום הציבור וביטחון תושביו. השתכנעתי כי גורמי החקירה עושים ככל אשר לאל ידם על מנת לנצל את משך החקירה שניתן להם ופועלים עפ"י תוכנית חקירה מפורטת. השתכנעתי כי בנסיבות הקיימות מיצוי החקירה ישרת את האינטרס הציבורי, ואולי אגב כך ישרת את האינטרס של העוררת משיוסר ממנה כל חשד, כפי שטוענת היא.

בנסיבות אלו, נחה דעתי כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בימ"ש קמא. על כן, אני דוחה את הערר.

ניתנה היום, 4 בדצמבר 2007, כ"ד בכסלו התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: שי